"הסלע האדום" – חיים חפר

 

שירו של חיים חפר על המקום "שאיש ממנו חי עוד לא חזר"

צילום : ורד ליפצין

בחודש מאי 1953 יצאו לפטרה שני הצעירים רחל סבוראי שהייתה אז בת 27. וידידה הטוב מאיר הר ציון שהיה צעיר ממנה כמעט בעשור. שניהם מקיבוץ עין חרוד. רחל סבוראי שנקראה כך על שמה של רחל המשוררת שהייתה חברתה של אימה, פלמ"חניקית בעברה, השתתפה במבצע "ליל הגשרים". באופייה הייתה הרפתקנית ואוהבת טבע ובעלי חיים.  מאיר הר-ציון לימים מפקד ביחידה 101 וממקימי סיירת הצנחנים. הם יצאו ממחנה מע"צ בבאר מנוחה, דרך ואדי אבו חשיבה לפטרה וחזרו דרך ואדי מוסא. רחל ומאיר שהו בירדן ארבעה ימים ולילות.

" מֵעֵבֶר לֶהָרִים וְלַמִּדְבָּר,
אוֹמְרוֹת הָאַגָּדוֹת, יֶשְׁנוֹ מָקוֹם,
שֶׁאִישׁ מִמֶּנּוּ חַי עוֹד לֹא חָזַר,
וְהוּא נִקְרָא הַסֶּלַע הָאָדֹם.
הוֹ, הַסֶּלַע - הָאָדֹם – הָאָדֹם"

אבל מאיר הר-ציון ורחל סבוראי כן הצליחו לחזור. השניים הציתו בשנת 1953 את דמיונם של אלפי ישראלים במסע בלתי אפשרי ומרהיב כאחד, מסע שיהפוך למיתוס הטיולים הכי גדול של ישראל דאז.

פטרה, היא עיר נבטית קדומה המפורסמת בארמונות הקבורה שלה. כל המבנה הארכיאולוגי חצוב באבן החול של הרי אדום. בשל כך היא זכתה לשם "הסלע האדום". בתוך המבנה נבנה קבר מלכותי מפואר בשם "אוצר פרעה".

המסע של סבוראי והר-ציון עבר מפה לאוזן, ואז החל גל של ניסיונות לעבור את הגבול.

הקסם המיתולוגי של פטרה או "הסלע האדום", אחז בצעירים ישראלים בשנות ה-50 והפך למיתוס המסעות הכי גדול שצמח במדינה הצעירה שרק קמה לה. המסע שהפך למיתוס הטיולים הישראלי הכי גדול שהיה פה.

" מַטָּח הַיְרִיוֹת הָיָה קָצָר.
גָּנַח אֶחָד: נִפְצַעְתִּי - וַיִּדֹּם.
עָנוּ רֵעָיו בְּפֶה מָלֵא עָפָר:
הִגַּעְנוּ אֶל הַסֶּלַע הָאָדֹם
הוֹ, הַסֶּלַע הָאָדֹם – הָאָדֹם"

מתוך 15 ישראלים שניסו את מזלם,  חזרו מעטים בחיים. בתחילת שנת 1959 הגיעו לפטרה הצנחנים שמעון רימון (כושי) וחברו ויקטור פרידמן שהיה בעל דרכון אמריקאי. השניים לא הגיעו במסע רגלי אלא נסעו בג`יפ גנוב של האו"ם וחזרו בשלום.

כושי רימון הקים את פונדק הקילומטר ה-101 בדרך לאילת.

ב-26 באוקטובר 1994 נחתם הסכם השלום בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. הטקס התקיים בערבה בנוכחות חוסיין מלך ירדן, ויצחק רבין ראש הממשלה. בעקבות אותו הסכם שלום הותרה כניסת ישראלים לירדן בכלל ולפטרה בפרט.

ורד ליפצין חברה מקבוצת "צליל מכוון" חזרה מפטרה לאחרונה ומתארת:

יצאתי לטיול לירדן, לפני כחודשיים, בעקבות חלומה של חברתי עופרה לראות את פטרה. "חלום?" שאלתי את עצמי. אמנם שמעתי, כמו כולנו, על הסלע האדום, אך מעולם לא נמשכתי במיוחד להגיע לשם. נסעתי בשמחה, אך ללא ציפיות מיוחדות, ומבלי לראות מראש תמונות. אני קצת מתביישת לומר שדמיינתי סלע ענק בצבע אדום. כאשר הגעתי לשם, בהובלתו של עבדאללה, המדריך הירדני בן המקום, נגלתה לנגד עיניי עיר קסומה ומרהיבה ביופייה. לאורך המסלול בפטרה, העיר הנבטית הקדומה, ראינו מצוקים ומבנים מרשימים החצובים בסלע גיר בצבע אדום. הנשימה נעתקה כאשר הגענו למבנה המרכזי, העצום בגודלו, הנראה כמקדש או ארמון (לא יודעים למה שימש). נותרתי ללא מילים...ממליצה בחום!

השיר שחיבר חיים חפר:

בשנות ה-50 נכתב על ידי חיים חפר פזמון שהולחן על ידי יוחנן זראי. השיר הוקלט לראשונה על ידי אריק לביא. בפזמון מתוארים מסעותיהם של צעירים ישראלים אל "הסלע האדום". השיר של חפר התקבל בצורה לא נאותה על ידי ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון והשיר נאסר להשמעה במשך שנים רבות. כותב השיר, חיים חפר, סיפר כי הוא עצמו ביקש מדוד בן-גוריון להפסיק את השמעת השיר בקול ישראל כשראה שהוא מעודד הליכה מסוכנת לפטרה. באותו זמן הוא פגש קצין צעיר, שתיאר לו כמה הוא מתרגש מהשיר ושהוא שוקל לצאת למסע לפטרה. "באותו רגע ידעתי שאני נותן יד לחרם" טען חפר.

במקרא זוהתה פטרה כעיר קדש. ב-1985 הכריזה אונסק"ו על פטרה כאתר מורשת עולמית. בשנת 2007 נבחרה פטרה כאחד משבעת פלאי תבל החדשים.