"לא יכולתי לעשות כלום"

 

על השיר שהלחין אילן וירצברג למשוררת המרדנית יונה וולך

צילום : גבי כהן

"לא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
אַתָּה שׁוֹמֵעַ לֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כְּלוּם
זֶה הָיָה אֶצְלִי בַּיָּדַיִים
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כְּלוּם
וְלֹא יָכוֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִזֶּה מַשֶהוּ
אַתָּה שׁוֹמֵעַ יָכוֹלְתִּי לְגַמְגֵם
מָה רָצִיתִי לְהַגִּיד
יָכוֹלְתִּי לְהַרְגִּישׁ הֲכִי רָע שֶׁאֶפְשָׁר"

בחמישה בפברואר 1965 התדפקה יונה וולך בשערי הברזל של בית החולים הפסיכיאטרי בשכונת  טלביה בירושלים. וולך פשוט אשפזה את עצמה. את פניה קיבל ד"ר מרסל עשהאל. וולך סיפרה לחבריה כי היא רוצה להבין "מה זה שיגעון.." ד"ר עשהאל הפסיכיאטר של בית החולים סיפר לימים כי ראה מולו את וולך שהייתה בזמן אשפוזה הראשון בחורה בת 21, עם עיניים חולמניות והופעה מרושלת. מאחורי המבט החולמני זיהה בה כוחות יצירתיים אדירים.

 

ד"ר עשהאל חשש לתת ליונה וולך תרופות פסיכיאטריות מקובלות, כדי לא לדכא את היצירה שלך. הוא ביקש מהאח הראשי לתת לוולך יחס מיוחד וחדר בו תוכל להנות מהפרטיות וליצור ללא הפרעה.

במקביל החל בוולך  טיפול ניסיוני בכדורי אל.אס.די שהיה פופולרי באותה עת באירופה. קשה לדעת אם אותו מהלך  הזיק לוולך. הטיפול גרם לה לניתוק מואץ יותר מסביבתה. הרעשים שבראשה הפכו ליותר חדים ועצומים. בדיעבד סיפרה וולך כי בגלל הטיפול שקיבלה באותה עת היא "הפסידה את האפשרות להשתגע באמת...".

לאחר כארבעה חודשי אשפוז שוחררה יונה וולך מבית החולים הפסיכיאטרי. כבויה, מבולבלת, מלווה במחברות עמוסות כתיבה יצירתית. היא אמרה שלום למוסד בו שהתה. אליו היא תשוב כמה שנים מאוחר יותר.

 

יונה וולך נולדה בקריית אונו בשנת 1944, היא הייתה נערה אחרת, בוגרת מכפי גילה מרדנית,  אחת שלא קיבלה התנהגות מגדרית מוסכמת. המראה החיצוני שלה כלל לבוש אופייני של מכנס ג`ינס גברי. חולצת כפתורים פרומה רגליים יחפות, ושיער פזור ומרושל. היא סולקה מבית ספר התיכון שבו למדה. בגיל 17, החלה ללמוד במכון אבני לאמנות הציור והפיסול בתל אביב, מוסד ששינה את חייה.

בשנת 1964 פורסמו שיריה של יונה וולך לראשונה בכתב העת "עכשיו". בשנת-1972 הייתה מקורבת לכתב העת "סימן קריאה" ולעורכו, מנחם פרי, שהוציא לאור שניים מספריה.

באותה שנה (1972) אושפזה שוב וולך בבית החולים הפסיכיאטרי טלביה. הסיבה, ניסיון התאבדות והתקפים פסיכוטיים שחוותה באותה עת. הפעם טופלה וולך בכדורים אנטי פסיכוטיים. היא התקשתה לכתוב, ורק לאחר מספר חודשים חל שיפור מסוים במצבה.

היא כתבה במחברתה את המשפטים הבאים:

"מה שיכלתי כבר לא יכולתי לעשות מהתחלה,

  מה שיכלתי לעשות לפני כן נמחק, שכחה,

  אפשר לחכות ימים עד שזה יחזור "

השורות הללו היוו בסיס לשיר שכתבה בהמשך "לא יכולתי לעשות עם זה כלום".

בסוף נובמבר בשנת 1972 שוחררה סופית וולך מבית החולים הפסיכיאטרי ומסרה לידיו של מנחם פרי שירים שחיברה בעת האשפוז.

בשנת 1982 המלחין שמעון גלבץ השמיע לחברו המוזיקאי אילן וירצברג שני שירים שהלחין למילים של המשוררת יונה וולך וירצברג התלהב מהשירים. השניים החלו לעבוד על לחנים נוספים לשיריה של וולך. הם נפגשו עם המשוררת והמשיכו לעבוד בביתה שבקרית אונו ואף יצאו איתה להופעות משותפות. באותה שנה יצא אלבום המופת "בציר טוב" שהכיל 10 רצועות עם שיר כמו:"כשבאתי לקחת אותה מהעננים", "שיר קדמשנתי (סקס אחר)" וכמובן " לא יכולתי לעשות עם זה כלום".

"פִתְאוֹם אַתָּה עוֹמֵד כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן

בְּסִינוֹר לַצַּוָאר וְחוֹזֵר עַל הַשְּאֵלָה

מֶה עָשִׂית עִם זֶה שׁוֹאֲלִים

לְאָן בִּזְבַּזְתְּ אֶת כּל זֶה, הָיָה לָךְ סִכּוּי

וְאַתָּה תִּצְטָּרֵךְ לְהַתְחִיל הַכּל מֵחָדָשׁ"

האלבום כשמו כן הוא, בחודשים הראשונים לאחר צאתו נמכרו רק כ-700 עותקים של האלבום. בהמשך השנים צבר תאוצה ומכר יותר מ-20 אלף עותקים, והגיע למעמד של "תקליט זהב" בשנת-2002. האלבום הפך ברבות הימים לאבן דרך במוזיקה הישראלית.

 

בשנת 2008 הקליטה נינט את השיר בגרסא שונה ומפתיעה במסגרת פרויקט "עבודה עברית" שישים שנות יצירה  מקורית במוזיקה הישראלית.

ביצוע של לירז - חברה בקבוצת "צליל מכוון"

יונה וולך תרמה את חלקה הרב לתרבות ולמוזיקה הישראלית עם שירים כמו :

"אדם צובר זכרונות", "שן דובי שן", "שקט" (להקת בלאגן), "אני שוב מתאהב", "זה הגשם",  ועוד.

ב-1981 התגלתה אצל יונה וולך מחלת סרטן השד. באותן שנים התגוררה בתל אביב יחד עם אימה אותה סעדה עד יומה האחרון. ב29 בספטמבר 1985, נפטרה יונה וולך כ-10 שבועות לאחר פטירתה של אימה. יונה וולך נקברה בבית העלמין שבחולון.