"הליכה לקיסריה"

 

על גלגולו של השיר שכתבה לוחמת החופש- חנה סנש

"אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם"

בחודש מרץ בשנת 1944 צנחה חנה סנש שכונתה בשם הצופן "הגר", יחד עם חבריה ראובן דפני, יונה רוזן ואבא ברדיצ`ב, ביוגוסלביה ממש בסמוך לגבול ההונגרי.

חנה סנש - מתוך ויקיפדיה

במשך כשלושה חודשים המתינו סנש וחבריה תוך כדי שהם חוברים לקבוצה פרטיזנית מקומית, עד שהחליטו לבסוף לחצות את הגבול להונגריה ארץ מולדתה של חנה סנש.

אניקו (חנה) סנש נולדה ביולי 1921 בבודפשט שבהונגריה למשפחה יהודית.

אביה, בֵּלָה סנש, היה סופר ילדים ונפטר כשחנה הייתה בת 6. אימה קטרינה סנש גידלה את חנה ואחיה גיורא לבדה.

בבית הספר גילתה חנה סנש עניין בתחום הספרות. ההבזק הציוני הראשון ניצת בה כאשר  נמנע ממנה תפקיד שאליו היא נבחרה לראש המועצה הספרותית של בית הספר שאליו השתייכה. הסיבה לכך הייתה מוצאה היהודי. היא הפכה להיות ציונית נלהבת לנוכח האנטישמיות הגואה בהונגריה.

בשנת 1939 עלתה חנה סנש לארץ-ישראל. והצטרפה לבית הספר החקלאי לבנות של חנה מייזל בנהלל. אותה חנה מייזל שהקימה את חוות העלמות בכנרת בשנה 1911 והכשירה נשים לעבודה חקלאית ביניהן את רחל המשוררת.

כעבור שנתיים הצטרפה חנה סנש לקבוצת צעירים שהתמקמה בקרית ים וכונתה "קבוצת שדות ים" לימים הם הקימו את הקיבוץ שנקרא באותו השם.

חנה סנש לא הסתפקה בהשתייכות לקבוצה אשר מטרתה היא ליישב את ארץ ישראל.

בשנת 1943היא התנדבה ביחד עם מספר חברים לצבא הבריטי.  הם הצטרפו לקבוצת לוחמים שנועדו לצנוח על אדמת אירופה, כדי להילחם בצבא הנאצי. הבריטים מאוד חששו לכלול בצורה תקדימית אישה כצנחנית ולוחמת. לאחר התמהמהות של מספר חודשים נשלחו הלוחמים וביניהם חנה סנש אל משימתם.

לאחר שחצתה את הגבול להונגריה, שנכבשה למעשה על ידי הכוחות הנאצים,  נתפסה חנה סנש על ידי חיילים הונגרים. היא נשלחה לכלא בבודפשט, עיר הולדתה, שם נחקרה בעינויים.

חנה סנש הועמדה לדין באשמת ריגול ובגידה במולדתה ( הונגריה ). הביקורת על מערכת המשפט ההונגרית הייתה כי לא אפשרו לה להישפט כשבויית מלחמה דבר שהיה אולי ממתיק את עונשה. יתרה מכך  עורך דנה לא עודכן על פסק הדין.

 ב-7 בנובמבר 1944 בהיותה בת 23 בלבד, הוצאה חנה סנש להורג. בבגדיה של סנש נמצאו לאחר מותה שתי פתקאות. באחת מהן כתבה מספר חרוזים שחזו את קיצה, ובשנייה נכתבה בקשת סליחה מאמה. סנש ניהלה יומן עד יומה האחרון.

 

השיר "הליכה לקיסריה" ("אלי אלי שלא ייגמר לעולם")

בשנים בהן התה חנה סנש בארץ ישראל היא כתבה בעיקר למגירה שירים ומאמרים.

לאחר מותה נמצאו בעיזבונה הכתבים. שני שיריה של סנש זכו ללחנים. הראשון נקרא "אשרי הגפרור" – לפני שטסה אל משימתה מסרה חנה סנש פתק עם מילות השיר בזמן שנפרדה מחברה, ראובן דפני. דפני מסר את הפתק, לפני שצנח בעצמו לטייס הבריטי. לאחר מותה הגיע אותו פתק לאחיה של חנה סנש, גיורא. השיר "אשרי הגפרור" לא זכה לפופולריות רבה. השיר השני "הליכה לקיסריה"  הולחן על ידי דוד זהבי בשנת 1945 וזכה כנראה לחיי נצח.

בנוסח הראשון לשיר שכתבה חנה סנש היו מספר שינויים היא כתבה בתחילה "שלא ייפסק לעולם..." ושינתה ביומנה ל "שלא ייגמר לעולם....".  השורה האחרונה של השיר "תפילת האדם..." נכתבה בתחילה על חנה סנש "האמון באדם...".

אז מדוע שיר שלפי כל הסימנים לא נכתב בקיסריה נקרא כך?

על פי אחת הסברות בהיותה בקרית ים יחד עם הקבוצה אליה הייתה שייכת, כתבה סנש ביומנה כי הוחלט למעשה שהיא תעבור לקיסריה. המרחק בין קיבוץ שדות ים שהוקם לבסוף על ידי הקבוצה לבין קיסריה הוא כ-3 קילומטרים. לפי אחת הגרסאות בזמן שכתבה את השיר נתקבלה אותה החלטה.

השיר "הליכה לקיסריה" מכיל 14 מילים בלבד ואורכו 6 שורות. הוא נכתב כתפילה, שבה מבקשת חנה סנש לשמור על: "החול והים", "רשרוש של המים", "ברק השמים" ועל "תפילת האדם". תקווה תמימה, בקשה כי רגע זה "לא ייגמר לעולם".

במרץ 1950, הועבר ארונה של חנה סנש לווינה, והובא לישראל על סיפון האונייה "קדמה". המונים חלקו לחנה סנש כבוד במסע ההלוויה שהתחיל בחיפה, המשיך בקיבוץ שדות ים, משם המשיך לתל אביב והסתיים בחלקה הצבאית  בהר הרצל, בטקס עם ראשי המדינה.

אימה של חנה, קטלין סנש, ואחיה גיורא, התיישבו בחיפה. אמה נפטרה בישראל בשנת 1992 בגיל 96. גיורא סנש נפטר בשנת 1995.

בקיבוץ שדות ים הוקם מבנה לזכרה.