גן נעול - שוקי ודורית

 

הסיפור מאחורי השיר שכתבה רחל המשוררת שהשבוע מלאו 131 שנים להולדתה

 

"מִי אַתָּה? מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת

  לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת?

 וְעֵינַייִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע

 וְהִנֵּה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת."

 

השבוע (2.10) מלאו 131 שנים להולדתה של רחל המשוררת.

רחל עלתה לארץ מאוקראינה כתיירת יחד עם אחותה שושנה, בדרכן ללימודים באיטליה. רחל ושושנה החליטו להישאר בארץ ישראל ולקשור את גורלן עם שורשיהן.

בשנת 1911 כאשר שהתה רחל בחוות העלמות שבחוות כנרת. יצאה בוקר אחד,

לרעות בשדה הפתוח את אווזי החופש של החווה.

באותה עת הגיע לחוות כנרת זלמן שז"ר לימים נשיאה השלישי של מדינת ישראל.

זלמן רובשוב בשמו המקורי התפעל מאוד מרחל בלובשטיין והדביק לה את הכינוי "רועת האווזים" כפי שכתב לימים בספרו:

"והנה נפתח השער, ומהחצר יצאה בסך עדת אווזים לבנים רועשת וגועשת ומתפלשת על   פני כל הגבעה, מאחורי העדר רועה תימורה, צחורת שמלה ותכולת עין, קלה כאיילה ויפה ככנרת. ובקולה הצעיר והחם, ובכל גמישות גווה המרחף, היא משתלטת ברוֹך ובאון על כל ההמולה המתפרצת. ובעברית רוננת היא מוציאה עם שחר את עדת האווזים מחצר חוות כנרת אל המרעה. עצוּר נשימה הסתתרתי מאחורי הגדר, עד אשר עברה כל האורחה הצחורה הזאת על פניי זאת הרועה הייתה המשוררת רחל".

בזמן שהותו של זלמן בחוות כנרת הוא עוד הספיק להתאהב ברחל והיא בו, אבל האהבה הזו לא מומשה לעולם.לבינתיים רחל יצא ללימודי אגרונומיה בטולוז, והנשיא העתידי נשא לאשה רחל אחרת, רחל כצנלסון.

בלימודיה בטולוז חוותה המשוררת הלאומית העתידית, אהבה גדולה עם סטודנט יהודי בשם מיכאל ברנשטיין. מיכאל ורחל הספיקו להיות שנתיים ביחד בטולוז ובהמשך להתכתב במשך כ-8 שנים כאשר היא חזרה לארץ ישראל, ומיכאל חזר לרוסיה. הגעגוע למיכאל בא לידי ביטוי בשיר שכתבה רחל "זמר נוגה" (התשמע קולי).

בינתיים חלתה רחל במחלת השחפת שלבסוף הכריעה אותה ובשש שנים האחרונות לחייה כתבה את רוב שיריה המוכרים, בדירת גג ברחוב בוגרשוב 5א` בתל אביב.

בהתייחסה לאהבתה הנכזבת לזלמן שז"ר ביטאה זאת רחל בשיר "גן נעול" כאשר הכוונה לגן הנעול מופנית לזלמן שז"ר.

 

"גַּן נָעוּל. לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ.

 גַּן נָעוּל – אָדָם.

 הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע

 עַד זוֹב דָּם?"

 

תסכולה של רחל של רחל מחוסר שיתוף הפעולה של זלמן, לאהבתה  בא לידי ביטוי כאשר בספר שיריה הקדישה את השיר לז"ר, שהן ראשי התיבות של זלמן רובשוב.

דורות רבים של נשים וגברים כאחד הזדהו עם השיר ועם אהבה נכזבת אשר חוו בעצמם.

לאחרונה קיבלתי טקסט מאשה אשר חוותה כזו ומתכתב עם שירה של רחל:

  מסיפורה של אישה,

"אתה היית הגן הנעול שלי. לא הייתה לי שום דרך ושום שביל להגיע אליך.

  היית אסור,היית גן, גן יפהפה, אבל נעול.. אסור. נשוי.

ואני, ילדה/ אישה מאוהבת. מדממת מרוב אהבה. נשארת שם רק בשביל קצת.. עוד טיפה, ושוב, היית ננעל. נעול. סגור. גן סגור.

פצעתי את עצמי. את ליבי. הכיתי בסלע עד זוב דם.

חשבתי שלזה אני ראויה. ואתה לא נתת. לא אפשרת יותר מזה. נעול. נעול. ואני דיממתי מאהבה אליך.  פגעתי בעצמי. כי אתה היית נעול. ואני מדממת.

 לא הלכתי. הייתי שם. תמיד. אולי עד היום."

 

הביצוע של הצמד שוקי ודורית

שוקי שוקי הכיר את דורית פרקש במדרשה המוזיקלית בתל אביב בשנת 1979. שוקי לקח את השיר של רחל שמורכב למעשה משני בתים והלחין אותו בצורה נפלאה. בשלב הזה  הציע לדורית לבצע עמו את השיר. לראשונה הוא בוצע בטלוויזיה וזכה לתגובות נלהבות.

בעקבות הצלחת השיר יצא אלבומם הראשון של הצמד בשנת 1980 שנקרא "גן נעול" שהפיק עבורם דודו אלהרר. עד שנת 1984 הופיעו השניים ואף השתתפו בפסטיבל ובמופע משותף.

בתחילת הדרך לשניים לא היה קשר רומנטי אלא רק מוזיקלי. בעקבות גירושיה של דורית במהלך שנות ה-80 החליטו שוקי ודורית למסד את הקשר שלהם וכן לממש את אהבתם. השניים נישאו בשנת 1988 ולהם ילדה משותפת תמר שאוקי זמרת מוכשרת בפני עצמה.