רוני טוביה / צליל מכוון
הסיפורים מאחורי השירים והאומנים
האם הלהיט הגדול ביותר של הסקורפיונס נכתב בעצם על ידי ה CIA?
ב12 באוגוסט בשנת 1989 בעודי מבצע "טופס טיולים" בבקו"ם, ומתכנן איך להסתער על חיי האזרחות, סיפר לי חבר מהצבא על פסטיבל מאוד מיוחד שהתקיים באותם ימים מעבר לים ועוד בברית המועצות שהייתה אז מאחורי מסכי ברזל, ובמשך שנים נאסר שם להשמיע מוזיקה מערבית.
לפסטיבל העניקו שם מאוד מחייב, "פסטיבל הרוק והשלום". הנוער מחבר העמים שבמשך שנים האזין למוזיקה מערבית רק באמצעות רדיו פיראטי או לחילופין היו משכפלים קלטות, לא האמין למראה עיניו. במשך יומיים עולים על הבמה שמות כמו : סקיד רואו, אוזי אוסבורן, מוטלי קרו ובון ג`ובי. וינס ניל, וכל זה קורה באצטדיון על שם לנין במוסקבה.
צילום : רוני טוביה
ביום השני של הפסטיבל התרחש אירוע השיא, להקת הסקורפיונס שהייתה באותם ימים בשיאה, עלתה על הבמה, הסולן קלאוס מיין עלה לבמה ופתח את ההופעה בבעיטות קרטה באוויר שסימלה סוג של שחרור וחופש 70 אלף המשתתפים בפסטיבל פשוט לא ידעו את נפשם, היה שווה להם לגדוש את הרכבות מרחבי ברית המועצות במשך שעות וימים, כדי להיות נוכחים ברגע הזה.
אותו פסטיבל ואותה חוויה לא עזבה את קהל המעריצים ימים ארוכים לאחר תום המופעים. להקת הסקורפיונס האהודה, הסתובבה עוד ברחבי מוסקבה לטיול רגלי, שטו בסירה בנהר, ולא פסחו על הגורקי פארק הידוע.
כשחזרו חברי הלהקה לביתם שבהנובר ועם תחושות עצומות מהמופע שבברית המועצות ישב סולן הלהקה קלאוס מיינה וכתב את הלהיט הכי גדול של הסקורפיונס
שנקרא Wind Of Change. השיר היחידי שכתב מיינה בשלמותו כולל טקסט לחן והמרכיב המזוהה ביותר עם השיר, השריקה. הוא נמשך כ-4:30 דקות בניסיון להעביר מסר של שינוי, חופש ותקווה. כבש כל פסגה וכל מצעד אפשרי ברחבי העולם. הבלדה הפכה להמנון שמזוהה עם התפרקות הגוש הקומוניסטי ומכרה יותר מ-14 מיליון עותקים ברחבי העולם.
הוידאו קליפ של השיר מציג מראות של ממסדים הפועלים ברוע כדוגמת אירועי כיכר טיין-אן-מן בסין, אסון הנפט של אקסון ואלדז במפרץ שבדרום אלסקה, וגם ישראל לא יצאה בשלום מהקליפ עם צילומי האינתיפאדה. מנגד, נראו בסרטון סמלים של תקווה לשינוי: גלאסנוסט, מיכאיל גורבצ`וב, שבירת חומת ברלין, לך ואלנסה ונלסון מנדלה.
כעבור חודשיים מצאת השיר ב9 בנובמבר 1989 ארע אירוע מכונן עם נפילתה של חומת ברלין מה שהחל את נפילת המשטרים הקומוניסטים באותן שנים.
פטריק ראדן קיף הוא עיתונאי אמריקאי חוקר בעל מוניטין, ומבצע תחקירים כלכליים ופוליטיים בשבועון היוקרתי "ניו יורקר". לפני כעשור חברו של ראדן, בחור בשם מייקל הפנה את תשומת ליבו על סיפור מדהים שמסתובב בסי איי איי ונשמע מפי בכיר בארגון ששמו בתחקיר הוא "אוליבר".
הבכיר לשעבר טען באוזניו של מייקל כי : "את השיר לא כתב רוקר מערב-גרמני מתבגר אלא סוכנות הביון האמריקנית.....: וזאת כדי להשתיל כמיהה אל תוך התודעה של הצעירים מברית המועצות.
בשנה האחרונה ביצע העיתונאי ראדן תחקיר מקיף כולל נסיון לראיין את "אוליבר" שלא שיתף פעולה, הוא התקשה להגיע לעובדות חותכות אך לא הרים ידיים.
במהלך חודשים ארוכים של עבודה עיתונאית הוא ראיין עשרות אנשים החל ממעריצי הלהקה, אנשים שהיו באותה הופעה עד שלבסוף הגיע לאמרגן דוק מקגי שהיה המפיק של אותו פסטיבל רוק בברית המועצות.
מקגי התברר היה בעברו סוחר סמים, בו בזמן שהיה במקביל מפיק אירועים. עסקאות הסמים שביצע מוערכות במיליוני דולרים בעיקר בקו ארב"ב – פנמה.
בתחילת שנות ה-80 השלטונות האמריקאים עצרו את כל המעורבים בעסקאות הסמים כולל דוק מקגי. בניגוד לשאר הנאשמים ובאופן מפתיע מקגי לא נכנס לכלא השופט הסתפק בקנס של 15 אלף דולר ונחתמה עימו עסקה.
באותו הסכם רתם מקגי את קשריו בתעשיית המוזיקה למלחמה בסמים בארה"ב.
העיתונאי ראדן קיף שראיין את מקגי בעצמו, חושד כי הרשויות בארה"ב לא הסתפקו בהרתמותו של מקגי למלחמה בסמים אלא נוספו סעיפים סודיים שבמסגרתם ניצל המפיק ממאסר ממושך של 20 שנים בכלא תוך כדי שימוש בגישה לאחת מהלהקות שייצג באותה עת הסקורפיונס, ולגרום לה להקליט סוג של המנון שיכוון לצעירי המשטרים הקומוניסטים.
במהלך אותה שנת תחקיר פגש ראדן את סולן הסקורפיונס קלאוס מיינה ושאל את אותה שאלת מעורבות של הסי איי איי בכתיבת השיר.
מיינה הגיב: " זה סיפור יפה ומעניין, חשבתי ששמעתי את כל הסיפורים על
Wind Of Change אבל כזה טרם שמעתי ואני חושב שזו בדיחה ..."
הסיפור המדהים הזה מגולל ראדן בחמש וחצי שעות של פודקאסט שיצר ומעלה את שלל השאלות מסביב לשיר.
כל הזכויות שמורות