"נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי"

 

הסיפור מאחורי השיר שכתב נתן אלתרמן על אניית המעפילים "חנה סנש"

אניית המעפילים "חנה סנש" - צלם : לא ידוע (מתוך ויקיפדיה)

מה גרם לרב החובל האיטלקי אנסלדו לסכן את חירותו ואת חייו, בהבאת מעפילים לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי?

הסיפור מתחיל בליל ה-25 בדצמבר שנת 1945, באותו ערב מקבלת קבוצת נערות מנהריה הנחיה מאוד מוזרה ממפקדת ה"הגנה", לארגן מסיבה לחיילים הבריטים שנמצאים באזור נהריה.

הימים הם ימי חג המולד והחיילים הבריטים נענים בחיוב. ומגיעים בהמוניהם למסיבה שאורגנה היטב, בקפה "פייבלמן" בנהריה. המטרה הייתה להשקות לשוכרה  את החיילים הבריטים, כל זאת משום שבאותו הלילה הייתה אמורה להגיע אניית המעפילים "חנה סנש" ועליה 252 מעפילים יהודים שעלו על ההפלגה באיטליה.

ב-8 במאי 1945 נכנעה גרמניה הנאצית, ובברלין הונפו דגלים לבנים. מלחמת-העולם השנייה הייתה רחוקה מסיום. מיליוני עקורים, פליטים, החלו עושים את דרכם בחזרה לבתיהם. למעלה מרבע מיליון יהודים ניצולים, "שארית הפליטה", החלו לנוע ולברוח ממזרח אירופה, למחנות העקורים בגרמניה, איטליה ואוסטריה. רבבות מהם נדדו לאורך איטליה וזאת במטרה להגיע לנמלי הים התיכון, ל"שער לציון", ומשם להפליג לארץ-ישראל.

11 ימים קודם לאותה מסיבת חג מולד בנהריה, יצאה ב-14 בדצמבר 1945 אניית המעפילים "חנה סנש” ( שנקראה על שמה של הצנחנית הארץ ישראלית  שהוצאה להורג בהונגריה ) לכיוון ארץ ישראל.

על סיפונה של האנייה שנרכשה זמן קצר קודם, היו כאמור 252 מעפילים ששרדו את השואה. היא  הוכשרה בחטף לשמש את המעפילים בהפלגה והתלאות רק החלו. באונייה לא היו מספיק שירותים סניטרים, והיה מחסור במים ובמזון.

בליל חג המולד באותה מסיבה בנהריה המטרה הושגה  והחיילים הבריטים השתויים לא היו במיטבם. אוניית המעפילים הגיעה לחופי נהריה, והצליחה לפרוץ את המצור הימי שהוטל על ידי הבריטים. על ההפלגה פיקד קפטן אנסלדו שבטעות קריטית העלה את האונייה על שרטון כ-200 מטרים מהחוף. והיא נטתה על צידה. אנשי הפלמ"ח הגיעו יחד עם תושבים מהאזור, המעפילים הורדו במבצע הרואי מהיר ושקט בחבלים, ופוזרו בחשאי בישובים הסמוכים.

לאחר המבצע הבין  קפטן אנסלדו שאין לו יותר אנייה להפליג בה. והובהר לו שאם הוא לא רוצה לבלות את שארית החג בבית מעצר בריטי, ייטב לו לנטוש ספינתו ולהצטרף אל היורדים לחוף. הוא הצטרף, והגיע עם צוות המלחים לקיבוץ יגור.

נתן אלתרמן היה ידידו הקרוב של יצחק שדה שהיה מפקד הפלמ"ח באותה עת. הוא הוזמן על שדה להשתתף באירוע לכבודו של קפטן אנסלדו בקיבוץ יגור.

באותו אירוע נשא הקפטן מילים מרגשות בזכות היהודים להיות עם חופשי:

"את עבודתנו עשינו אמנם עבור שכר ,אך בעד כסף בלבד לא תיעשה מלאכה כזאת. אכן נתחזקה הכרתנו עוד יותר לאחר שראינו את מי אנו מובילים: ממש ניצולים ממות. גם לכם הזכות להיות עם עצמאי לחוף הים התיכון ים גדול כזה שצריך להיות ים שקט…אקווה לשוב  אליכם עוד פעמים רבות ולא בספינה רעועה ,אלא באוניות מלאות מעפילים"

שיר התשובה של נתן אלתרמן

נתן אלתרמן אשר התרגש מאוד למשמע אותו נאום, פרסם במסגרת "הטור השביעי" בעיתון "דבר" מיום 15 בינואר 1946. השבוע לפני 76 שנים בדיוק. שיר תשובה לרב החובל האיטלקי שבתחילה נקרא "נאום תשובה לרב-חובלים איטלקי אחר ליל הורדה" שזו ללא ספק כותרת של שיר הכי ארוכה בזמר הישראלי אי פעם.

"על הַצִּי הַלָּזֶה, הָאָפֹר, הַקָּטָן,/ יְסֻפַּר עוֹד בְּשִׁיר וְרוֹמַנִים.

יִתָּכֵן כִּי בְּךָ, קַפִּיטָן, קַפִּיטָן/ יְקַנְּאוּ עוֹד הַרְבֵּה קַפִּיטָנִים.

השיר כלל כמיטב הכתיבה ה"אלתרמנית"  13 בתים וכלל בתוכו משפט שהפך למטבע לשון בין חיילי חיל הים (ואני בתוכם) "לְחַיֵּי הַסְּפִינוֹת שֶׁבַּדֶּרֶךְ". בנוסף כתב אלתרמן משפט שהתברר כנבואה שהגשימה עצמה כעבור שנתיים וחצי .

"וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְּתוּחִים הַשְּׁעָרִים./ כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם!"

השיר שהפך להמנון המעפילים הולחן מספר פעמים. על ידי: נחום נרדי ובוצע על ידי שרה יערי, לאחר מכן על ידי מחבר לא ידוע בביצוע רבקה יבין, ובפעם השלישית על ידי נחום היימן. הגרסה המוכרת יותר התפרסמה בשנת 1972 כאשר יאיר רוזנבלום הלחין את השיר, והוא בוצע על ידי חברי להקת הנח"ל: גידי גוב, אפרים שמיר וראובן גבירץ, בתוכניתה של הלהקה "הפלנ"חניק". וזאת ביום העצמאות במלאת חצי יובל למדינת ישראל.

 

האנייה "חנה סנש" ננטשה על החוף בנהריה, בעוד האונייה על השרטון, הושארה עליה כרזת ענק, השמורה עד היום במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה ועליה נכתב:  "מצבה לששת המיליונים, אות קלון לממשלה הבריטית". האונייה חזרה לשוט. תחילה בחיל הים ואחר כך לצי הסוחר. ובשלב מסוים יצאה מכשירות והושבתה.